קפט. המעשה פועל על המחשבה

שז"ך תשרי

     להבין סיבת החריפות וההתלהבות והתחבולות, שכל האברים פועלים כסדרן במלוא הקצב בזמן שאדם חושב על קניינים גשמיים. מה שאם כן בעניני דנשמתא אזי האדם על כל דבר-קנין לצרכי הנשמה, הגוף עם כל החושים פועלים בכבדות.

     והענין הוא, כי השכל והמחשבה של האדם, אינם אלא העתק מפעולות האדם, שהם מתראים כמו במראה. לכן אם רוב המעשים של האדם הם מצרכים גשמיים, אז מתראה במראה של השכל, זאת אומרת שנקלטו בהשכל כל צרכם, אזי הוא יכול לשמש עם השכל בכל מה שרוצה, משום שהמוח מקבל כל חיותו מדברים גשמיים. לכן ממקום שהוא מקבל החיות – לאותו מקום השכל משמש, ומצרכי דנשמתא אין עוד הרבה רשימות במוח שיספיקו לו לקבל חיות ולהתרשם, לכן אין המוח מוכן לשמש אותו לצרכי נשמה.

     לכן על האדם להתגבר ולעשות פעולות ומעשים רבים עד שיתרשמו במוח, ואז בטח שתתרבה הדעת, והשכל ישמש לו בכל קצב החריפות עוד יותר מצרכים גשמיים. משום שהשכל הוא לבוש קרוב לנשמה.